איציק אלגרט ז״ל

דני הוא אחיו של איציק אלגרט ז"ל, שנחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז בבוקר השבעה באוקטובר. רעות היא בתו של דני ואחייניתו של איציק. איציק נולד ב־ 1955 , ילד שלישי מתוך שישה. הוא גדל בבת ים, ובבגרותו הגיע לניר עוז בעקבות אחיו ואחותו. בקיבוץ הכיר את דורוטה, ויחד הם עברו לחיות בדנמרק. שם נולדו ילדיהם, מקס ורוני, החיים בדנמרק עד היום. לאחר כעשור בדנמרק, איציק חזר לקיבוץ ושמר על קשר הדוק עם ילדיו. איציק היה דמות אהובה בקהילה. הוא היה חצרן מסור, ומעצם תפקידו הכיר את כל האוכלוסייה ויצר קשרים טובים עם כולם. איציק אהב לבלות בפאב המקומי ולארח. אהבתו הגדולה לכדורגל ולשש־בש הייתה לשם דבר.

דני מספר: "ככל שבגרנו, הקשר שלנו הלך והתהדק. איציק היה הנפש התאומה שלי. שני אחינו הגדולים, אלי ורחל, חיו בניר עוז. בזקנתם עברו גם הורינו לשם, והקיבוץ הפך עבור המשפחה המורחבת למקום אהוב ומלא חוויות משותפות."

רעות מספרת: "איציק היה בשבילי כמו אבא שני. רוב זיכרונות הילדות המתוקים שלי הם מהבית של איציק. גדלתי באשדוד וביקרתי בקיבוץ בכל הזדמנות. איציק היה דוד חם וקרוב. למרות שילדיו של איציק גדלו בדנמרק, הקשר איתם היה מאוד קרוב במהלך כל השנים."

דני מספר: "באוגוסט 2023 , כחודש וחצי לפני השבת הארורה, איציק היה אצל הילדים בדנמרק. זה היה ביקור שגרתי.

היום מנחמת אותי העובדה שהוא הספיק לבלות איתם רגע לפני שנחטף מחייו. בשמחת תורה איציק היה בקיבוץ. אף על פי שהוא גר לבד, הוא אף פעם לא היה בודד. בשבת בבוקר, ככל שעבר הזמן, התחלנו לדאוג לאיציק וליתר בני המשפחה והתכתבנו איתם. ב־ 10:30 מקס, בתו של איציק, התקשרה מדנמרק והצליחה לדבר איתו. היא הרגישה בקולו שהוא מפוחד, אבל איציק ניסה להרגיע אותה והבטיח: 'יהיה בסדר, הצבא תכף יגיע'. הוא לא אמר מילות פרדה, הוא ניסה בכל כוחו להישמע בשליטה, בשבילה וגם בשביל עצמו.

ב־ 11:15 איציק התקשר אליי ואמר שנפצע ביד. היום אני יודע שהוא נפצע מרסיסי ירי. שמעתי ברקע רעשים, ואיציק לחש בקול מבוהל: 'דני, זה הסוף'. אחר כך השיחה נותקה. עוד לא קלטתי את חומרת המצב. התקשרתי לקרוב משפחה בקיבוץ, רציתי שיגיע לאיציק. הוא ענה שהקיבוץ שורץ מחבלים ומי שיצא מהממ"ד ימות... החל מהרגע הזה כבר דאגתי מאוד. אני איש משטרה בעברי, הבנתי שצריך לנסות לאכן את הטלפון שלו. האיכון הראשון, ב־ 12:30 , העיד שהוא חצה את הגדר לעזה. היום אני יודע שזה היה בסמוך לחטיפתו. ב־ 16:00 התקבל איכון נוסף מתוך עזה. במשך ימים רבים לא ידענו פרטים על חטיפתו ועל מצבו.

היום אנחנו יודעים שאיציק נחטף לבדו, עם פציעה ביד. הוא נלקח לבית החולים בחאן יונס, ושם פגש את שגיא דקל חן. שניהם היו קשורים בשלשלות למיטות. הוא קיבל טיפול רפואי, וקיבלנו עדות שידו החלימה. חמישים ימים היה איציק בבית החולים, וכשצה"ל התקרב הוא הורד למנהרות. איציק נחטף כשהיה בן 68 . כבר מההתחלה, בגלל קעקוע של נשר שהיה על זרועו, החליטו מפלצות החמאס שאיציק הוא איש ביטחון. לא עזר דבר, הוא נחקר ועונה כמי שמסתיר סודות ביטחוניים.

במנהרות איציק פגש חטופים נוספים מניר עוז, אבל מההתחלה הוא נכלא עם חיילים ועם גברים שנחשדו כבעלי רקע ביטחוני, ולכן הוא עונה והושפל. ילנה טרופנוב, שהוחזרה בעסקה הראשונה, סיפרה על שיחה קצרה איתו לפני שהשתחררה. זה היה יומיים לאחר שהורד למנהרות, איציק עוד היה אז אופטימי... הוא סיפר שהוא כל הזמן משחזר את שבילי הקיבוץ ואת מיקום דירות החברים. הם שיחקו 'ארץ־עיר' וניסו להיאחז במוכר מן הבית. פעם איציק הלך לשירותים והתעכב זמן רב. כשיצא, נשאל מה קרה. איציק חייך ואמר: 'הייתה להם נזילה, אז תיקנתי...' היה לו הומור מיוחד וידיים טובות.

לאחר זמן רב בלי מידע, קיבלנו סרטון שבו רואים דמויות שנהרגו בהפצצה. אחרי כחודש אמרו לנו שחייו של איציק בסכנה. השתגעתי מדאגה. יצאתי למאבק, ברור היה לי שאעשה הכול כדי להחזיר את אחי הביתה. אפשר היה להחזיר אותו ואת יתר המבוגרים בחיים. אחר כך הגיעה תמונה ראשונה מהשבי. לאיציק היה מבט מבוהל בעיניים, הוא היה אדם אחר. ניסינו להרכיב פאזל של פיסות מידע.

בפברואר 2025 הייתה עסקה נוספת. החזקתי תקווה שאיציק יחזור בחיים. חיכינו פעימה ועוד פעימה. בסוף הגיעו שישה ארונות. איציק היה ביניהם, ונשבר לי הלב. כשהחייל עידן אלכסנדר שוחרר, הוא סיפר שהיה האחרון שראה את איציק. זה קרה כשאיציק נלקח לחקירה ולא שב לתא. כששאל עליו אמרו: 'הלך'. איציק מת בעינויים קשים. חמישה חודשים אחרי השבתו, הגיע סרטון שצולם במנהרות. איציק נראה מיואש ותשוש, הוא הבין שלא ישוב בחיים. את איציק אחי אי אפשר לכלוא, הוא היה נפש חופשייה. כל כך רציתי להציל את איציק ולא הצלחתי. כל חיי אתגעגע אליו."

רעות מספרת: "הבית היה מחורר מירי, והממ"ד היה מנופץ ומלא בסימני דם. החלטנו לשמר את הממ"ד לטובת הנצחה. גילינו בבית הרבה דברים שמספרים את איציק, למשל ציור בראשיתו ומכחולים. הופתענו לזהות שאיציק צייר פצע פעור. מתוך השברים בחרנו חפצים שמסמלים את איציק: בקבוק אלכוהול בצורת לב. הוא יהפוך בעזרת אדם, אומן זכוכית, ליצירת אומנות המשמרת מעט מאופיו של איציק; ציור שצייר אלי אחיו ושהיה תלוי בסלון, ונותר מחורר מירי. הצוות של המיזם דואג להתקנת תאורה מאחורי הציור, וכך יחדור אור מבין החורים; קליעי הירי שנורו על איציק.

הטבענו אותם בתוך חומר אפוקסי בצורות שונות; ושברי זכוכיות מכוסות היין והבירה שלו. מאיה תיצור מהם משהו שיסמל את אהבתו לחיים הטובים.

על מובייל בכניסה לבית, שהיה מורכב מציפורים וחרוזים, מצאתי תליון עם סמל האין־סוף. פירקנו את הציפורים והטבענו אותן באפוקסי, בתוך תבניות של סמל האין־סוף ושל שני לבבות. את סמל האין־סוף הנחתי על הקבר – לא ידוע תאריך פטירתו של איציק ולכן הוא אינו מצוין על הקבר. איציק יהיה בליבנו עד לאין־סוף. את שני הלבבות הבאתי לשני ילדיו.

איציק נחקר כאיש צבא בכיר... בחיפוש בביתו מצאנו את תעודת השחרור שלו. שם צוין שהיה לו פרופיל 65 . בהצעת הצוות, נוצר קשר עם האמן גבי זלצמן. הוא יצר יצירה שבה צורפו דימויים מרכזים מחייו של איציק: תעודת השחרור, חולצת מכבי ת"א, מפת העולם עם סימון של דנמרק וישראל, שש־בש וסמל הנשר. הכול התחבר לכרזה אחת חזקה במיוחד. בגלל קעקוע הנשר איציק נכלא ועונה, בזכות סמל הנשר איציק ימשיך לעוף לו חופשי, עד לאין־סוף."